מיתוס היופי בתקשורת:
דיאנה מציק (2015) טוענת כי אידאל היופי משתנה לעיתים קרובות לאורך כל ההיסטוריה, אידאל היופי נמדד על פי פרופוציות קבועות וסימטריה של האיברים הנקבעת על פי מדידות מרחקים בין איבר לאיבר. במאה ה- 20 אידאל היופי נקבע על פי טרנדים חולפים ולפיכך השתנה לעיתים תחופות.
בכתבה שפורסמה באתר מאקו (2015) מוצג סרטון שבו נראה אידאל היופי משתנה לאורך 3,000 שנים והסרטון מחדד כי האידאל הינו זמני, לאורך ההיסטוריה הגוף הנשי ועימו מודל היופי השתנה מקצה לקצה: גופה של הדוגמנית בסרטון השמין, הרזה, התארך, הצר, והתרחב.
בכתבה נוספת שפורסמה באתר מאקו נראה כי כבר בשנת 2012 נראה כי הייתה חשיבות למודל היופי והייתה הבנה כי מודל היופי הינו זמני, בדומה לכתבה הראשונה מודל היופי הזמני מודגש ואפשר לראות ייצוג הגוף השתנה מתקופה לתקופה וניתן לראות בבירור איך מודל היופי של שנת 2017 ממש לא כמו בתקופת רומא או יוון העתיקות, כל תקופה ותקופה התאפיינה באידאל יופי ייחודי לעצמה ומכך התקשורת מושפעת בהחלטתה של איך להלביש את המנחות שלה
במאמר האולפנים מלאים גברים שכתבה רחל אוסטורוביץ (1996) נכתב כי רעיון הצטרפות מנחות להנחייה היא קישוט האולפן, וכי כל הנשים הן אותו דבר ואם "ראית אחת ראית את כולן" כמו שרוב הגברים ואף גברים שהם אישויות ציבוריות נוהגים להגיד, בנוסף הנשים נחשבות כשוליות והגברים הם הדמות השולטת.
במאמר "תקשורת- מדורת השבט החדשה והאישה" (א.ש) שכתבה הגר אפריאט נכתב כי מיתוס היופי הנשי בתקשורת הוא ייצוג נשי פרובוקטיבי בהגשתה, הנשים יהיו מיוצגות בצורה חושנית ויהיו לבושות בלבוש פרבוקטיבי וחשיפת גופם תהיה רבה, לעומת ייצוג הגברים שיהיו לבושים בצורה מכובדת ויהו הדמות הבחירה בהנחייה.
במאמר אובדן הילדות שכתב ניר פוסטמן נכתב שבגלל אידאל היופי בתקשורת ונראות המנחות בצורה פרובוקטיבית הילדים, שיכולים לצפות תמיד, ובכל זמן בתכניות המשודרות שנגישות לכל טווח הגילאים באותה מידה והיא לא מצריכה ידע מוקדם כדי לצפות. הילדים מאבדים את תקופת ילדותם ואת תמימותם והם חשופים לכל מה שהטלוויזיה משדרת ותהליך זה נקרא "אובדן הילדות".
דיאנה מציק (2015) טוענת כי אידאל היופי משתנה לעיתים קרובות לאורך כל ההיסטוריה, אידאל היופי נמדד על פי פרופוציות קבועות וסימטריה של האיברים הנקבעת על פי מדידות מרחקים בין איבר לאיבר. במאה ה- 20 אידאל היופי נקבע על פי טרנדים חולפים ולפיכך השתנה לעיתים תחופות.
בכתבה שפורסמה באתר מאקו (2015) מוצג סרטון שבו נראה אידאל היופי משתנה לאורך 3,000 שנים והסרטון מחדד כי האידאל הינו זמני, לאורך ההיסטוריה הגוף הנשי ועימו מודל היופי השתנה מקצה לקצה: גופה של הדוגמנית בסרטון השמין, הרזה, התארך, הצר, והתרחב.
בכתבה נוספת שפורסמה באתר מאקו נראה כי כבר בשנת 2012 נראה כי הייתה חשיבות למודל היופי והייתה הבנה כי מודל היופי הינו זמני, בדומה לכתבה הראשונה מודל היופי הזמני מודגש ואפשר לראות ייצוג הגוף השתנה מתקופה לתקופה וניתן לראות בבירור איך מודל היופי של שנת 2017 ממש לא כמו בתקופת רומא או יוון העתיקות, כל תקופה ותקופה התאפיינה באידאל יופי ייחודי לעצמה ומכך התקשורת מושפעת בהחלטתה של איך להלביש את המנחות שלה
במאמר "תקשורת- מדורת השבט החדשה והאישה" (א.ש) שכתבה הגר אפריאט נכתב כי מיתוס היופי הנשי בתקשורת הוא ייצוג נשי פרובוקטיבי בהגשתה, הנשים יהיו מיוצגות בצורה חושנית ויהיו לבושות בלבוש פרבוקטיבי וחשיפת גופם תהיה רבה, לעומת ייצוג הגברים שיהיו לבושים בצורה מכובדת ויהו הדמות הבחירה בהנחייה.
ייצוגי נשים בתקשורת מול ייצוגי גברים בתקשורת:
בשנים האחרונות נשים רבות החלו להופיע בתכניות טלוויזיה כמנחות ומגישות.
לצד העצמת נשים במתן במה לנשים להנחות תכניות בטלוויזיה קיימת הטענה כי נשים מופיעות תוך חיפצון ובצורה סקסיסטית.
במאמר "האולפנים מלאים גברים" שכתבה רחל אוסטרוביץ (1996) נכתב כי השינויים באמצעי התקשורת היו בכך שנכנסו והשתתפו יותר נשים כמנחות תכניות בטלוויזיה, יותר נשים משתתפות בתכניות המלל, יותר נשים משמשות ככתבות מן השטח ולא רק בענייני החינוך ויותר נשים מתראיינות אך גם לאחר שינוי זה לא רק שלא שינו את היחס אל "הגברת" אלא הגדילו לעשות והסירו ממנה את האדרת, והיחס לנשים היה ונשאר גם היום כתפיסת הנשים כחד-ממדיות בדרך הצגתן בטלוויזיה. גם כאשר תכיפות ההופעות של הנשים בטלוויזיה לא הביאה לריבוי דמויות של נשים, ונתינת ביטוי מגוון הדעות הרווחות בציבור ובעיקר לא לניתוץ המיתוס והסטראוטיפ בדבר ההומוגניות של נשים, האומר "ראית אחת ראית את כולן", ובאותה נשימה נכתב כי "נשים שעשויות להפריך מיתוסים יש להסתיר מעין הצופה, שמא ישנו את המציאות, וכי מדובר באפליה על בסיס מיני ומגדרי ודיכוי נשי".
בדומה לכך נטען במאמר "תקשורת- מדורת השבט החדשה והאישה" שכתבה הגר אפריאט (א.ש) נאמר שביקורת רבה נמתחת על אמצעי התקשורת עקב אי הופעת נשים בטלוויזיה, כמו כן יש התעלמות חוזרת ונשנית מהקול והדעה הנשית, כמו כן נאמר שנשים מיוצגות על ידי סטראוטיפים מגדריים ובכך אמצעי התקשורת נותנת יד לייצוגים אלו וכתוצאה מייצוגים אלו אפריאט אומרת כי "הדרת נשים מתחומים מוגדרים או התעלמות מהקול הנשי במרחב התקשורתי מעניקות לגיטימציה להכחדה סמלית שלהן במרחב הציבורי". כמו כן אפריאט מחזקת את אוסטרוביץ בכך שהיא טוענת כי הנשים מוצגות כקבוצה בעלת מעמד מוחלש מכל בחינות: פוליטית, כלכלית וחברתית ומייצוגים אלו קהל הצופים מושפע ונלמד. בנוסף נטען עוד כי נשים, שמוצגות כקבוצה עדיין מוצגות בצורה סקסיסטית.
בתחום הפוליטיקה אף על פי שנשים נכנסו לדיון ואמירה בתחום הפוליטי שזה חדש באמצעי התקשורת ובטלוויזיה בפרט, אך הנשים עדיין נשארו באותו תחום בתוך הקבוצה שמגדרת את ייצוגם במשך השנים שהוא -הבית והמשפחה.
בעבר תחום החדשות היה תוכן חדשותי מצומצם מבחינת נושאיו שהיו בטחון ופוליטיקה ולנשים לא היה מקום להשתלב בתוכן זה. היו שני מגישים ,גבר ואישה שדימו משפחה פטריארכלית ,כלומר האבא-המגיש הוא השולט והמוביל שעסק באקטואליה והאישה-המגישה היא עקרת הבית שעוסקת בשלל סיפורים אנושיים.
בשנים האחרונות הטלוויזיה התפתחה והפמיניזם הביא לכניסת נשים לכל תחומי שוק העבודה ובפרט לתקשורת וניתן לראות בארץ עלייה רבה במספר הנשים שמסקרות את תחומי החיים השונים ובפרט אקטואליה שהיה פעם תפקיד רק של גברים בשגרת היום יום. אך עדיין לא נחלה הצלחה בכך שנשים עדיין מסקרות תחומי סיקור "נשיים" בעיקרם.
כמו גם בתכניות הספורט הרבות נשים התחילו להשתלב כמראיינות בשטח וכן באולפן. אך עדיין המראיינות מופיעות ליד המנחה, הגבר באולפן הספורט, ומכאן ניתן להבין כי לנשים עדיין אין עמדת כוח או השפעה על תכנים, וכאשר מדברים על מתי הגיע הזמן שבוא נשים יובילו תכנית ספורט לבד או שידור ספורט נשים נטען כי "עוד לא הגיעה השעה".
המאמר "למה נשים לא מנחות ראליטי" מאת גילי איזיקוביץ (2013) שפורסם בעיתון "הארץ" מחזק את המאמר "תקשורת- מדורת השבט החדשה והאישה" בנושא של שילוב נשים לתכניות אקטואליה וחדשות בשנים האחרונות, אך המאמר "למה נשים לא מנחות ראליטי" מדבר על עוד נושא של שילוב נשים בתפקיד הנחיה בתכניות ריאלטי או בידור פופולריות בזמן שידור פריים טיים הוא דל מאשר תפקיד ההנחיה שניתן לגבר בקלות.
המאמר נכתב כבר בשנת 2013 ומדבר על אי שילובן של נשים בתכניות ראליטי ובידור בעלי אחוזי הרייטינג הגבוהים ביותר וזה מכיוון שהמלהקים מחפשים מנחה שלא ישים את עצמו במרכז אלא בצד וייתן במה לתכנית עצמה ותכונה זו מתאימה לגברים ולא לנשים שלא יכולות להתאפק ואומרת בכל משפט את המילה 'אני' ,נאמר כי נשים לא יכולות שלא לשים את עצמן במרכז, וכתוצאה מכך נותנים למנחות להשתרך אחרי גברים שתמיד יהיו התפקיד של המנחה המוביל, באותה נימה נאמר כי נשים הינן יכולות להיות מנחות בתפקיד בכיר בתכניות חדשות ואקטואליה מכיוון שהן יכולות להיות רציניות והן יכול לרכך את אירועי היום ולהעביר את המסר בצורה שניתנת לעיכול ואילו אינן יכולות להיות מנחות בתכניות בידור ובפריים טיים הנשים נלקחות בחשבון רק בתוכניות לייף סטייל, אופנה או שידוכים. כל מה שנשי ובתחום קבוצת העניין שלהם. לפי אבי ארמוזה מנכ"ל ובעלי "ארמוזה פורמטס", המתמחה בייזום והפצת פורמטים טלוויזיוניים בעולם ובארץ,"זה מגיע ממקום סוציולוגי ומושפע חד משמעית מתפישות שוביניסטיות" הוא מוסיף גם כי צופי הטלוויזיה רוצים לראות מישהו החלטי ובעל ידע מוקדם ופירושו גבר ולא אישה שנתפסת כמישהי שהסמכות שלה פחותה ליד גבר אותנטי או שאין לה ידע מספק מול הגבר, ובתכניות אלו מנסים ליצור דרמה מלאכותית, ובראליטי קהל הצופים צריך להשתכנע מתוכן פיקטיבי ובשביל זה נדרש מנחה (גבר) סמכותי שיגרום לקהל הצופים לקבל תקנות אלו ולצלול לפורמט זה. מכאן אנו מבינים שלגברים עדיין יש יותר סמכות מנשים בחברה שלנו שלא כמו במדינות אחרות מחוץ לישראל שנשים מובילות שם את תותחי הרייטינג והבידור.
במאמר נכתב כי בר רפאלי עתידה להנחות לבד את התכנית "אקס פקטור" משיקולים מסחריים שהמנהלים סבורים שבר רפאלי תביא מכת פתיחה שתביא אחוז רייטינג גבוה שיעשה להם את העבודה ,בתקווה שזאת תחילה של דרך חדשה שמכניסה מנחות לטלווזיה בפריים טיים.
כבר בשנת 1994 דנו בכנסת ישראל על מעמדן של הנשים בתכניות טלוויזיה ובפרט בחדשות. בדיון זה דנו על שילובן של נשים בתכניות חדשות ועל היעדרן של נשים ממסכי הטלוויזיה בתכניות פריים טיים ועל כך שגברים מקבלים יותר מקום בהנחיה ובהובלת ההנחיה וקיים חוסר איזון בין המינים. בנוסף בדיון נאמר כי "מאחר שאמצעי התקשורת יש להם השפעה מרחיקה-לכת על מודל ההזדהות ומודל הקידום של נשים, מה בדעת השרה לעשות אם יימצא שבאותו פירוט שנתת ובפירוט האחר תהיה הפרה של האיזון, או לחלופין חלוקת זמן שבהחלט מקפחת את הנשים המוכשרות".
במאמר התקשורת ממשיכה להנציח את אפליית הנשים שנכתב על ידי טל אמיר (2007) ובמאמר
נשים בתקשורת - הדרה מיגדרית (2007) מוצג מחקר משנת 2005 שמצא כי נשים הופיעו בטלוויזיה בשיעור נמוך מאשר גברים (23% נשים לעומת 77% גברים), והנשים סיקרו תחומים מוגדרים של סוגיות כלכליות חברתיות ושל בית ומשפחה ואת שאר התחומים סיקרו הגברים.
בזמן האחרון מאז כניסת המנחות לתודעה הציבורית ולאמצעי התקשורת ובפרט בטלוויזיה ניתן לראות כי מגישות ומנחות רבות מעוררות סערה ופניות רבות לנציב פניות הציבור עקב אופן הופעתן בטלוויזיה.
ראשית, במערכת התרבות של מאקו (2015) נכתב כי בר רפאלי עוררה סערה רבה לאחר שידור גמר אקס פקטור שבו הופעתה הייתה בלבוש חשוף, מבזה וסקסיסטי ולאור זאת רבים פנו לנציב פניות הציבור והתלוננו על הלבוש החושפני בזמן שידור תכנית בפריים טיים וכן גם על כך בר רפאלי היא מודל לחיקוי של ילדות בקרב שרואות את התכנית.
שנית, בכתבה שפורסמה במאקו שנכתבה על ידי יפעת הללי אברהם אנו נחשפים לכך שהיו מספר רב של תלונות ברשתות החברתיות מקהל הצופים החרד על לבושה של שלומית מלכה המנחה של "דה וויס" בזמן שידור פריים טיים. המתלוננים התלוננו על אורך החצאית שאיתה הופיעה בעת ההנחיה שלטענתם "עברה את גבול" והמתלוננים התלוננו ברובם על כך שבנות צעירות מחקות את הסלבס ורוצות להיראות ולהלבש כמוהן, והמסר שמועבר אל הבנות בבית הוא מוטעה ופגום.
עוד נאמר כי יש אי-שיוויון בין שלומית מלכה למיכאל אלוני והוא שלמיכאל אלוני שמנחה לצידה לא הגיעו ביקורות על אופן לבושו בעוד ששלומית חטפה ביקורות קשות מידי שבוע, אלא הגיעו ביקורות על כישורי הנחייתו.
בנוסף, בכתבה שפורסמה בגלובס מאת לי-אור אברבך אנו נחשפים לכך שעקב הופעותיה של רותם סלע כמנחה בזמן פריים טיים בתכנית "הכוכב הבא" הגיעו תלונות רבות לנציב פניות הציבור מהורים מודאגים על כך שרותם סלע מעודדת אנורקסיה בשל נראותה כאנורקסית וכי היא "סובלת מרזון קיצוני", רזון זה מובהק באופן שבו לבושה בתכניות הפריים טיים. וההורים מודאגים מכך שבנותיהם ינסו להגיע לרמת הרזון של מנחת הטלוויזיה, וינסו להתחקות אליה ויהפכו להיות אנורקסיות.
עוד נאמר כי מנחות הטלוויזיה הן אלילות המון וכתוצאה מכך קהל הצופים ירצו להיות כמוהן ולהתחקות אחריהן, וכי מודל היופי מוכתב על ידי התקשורת הטלוויזיונית ויש להתחשב בקהל הצופים שנחשף לכך. בנוסף התבקש מהזכייניות להשתמש בכוח שבידיהן ולהציג עוד סוגים של מודלי יופי מתוך אחריות לצופים בכל הכתבות נכתב כי המנחות מופיעות בלבוש חשוף מאוד וקהל הצופים ובפרט ילדים ונוער מושפעים מכך ובנות רבות מנסות להיות כמוהן ולהגיע לרזון שלהם ולמראה שלהם. נאמר עוד שמודל היופי הזמני מוכתב על ידי התקשורת שמגבה תהליך זה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה