זירת טד

בשלוש שנים האחרונות אני לומדת תקשורת בסיס יום יומי ונחשפתי להשפעתה על חיי היום יום שלנו ועל כך שהיא נוגעת בכל תחומי החיים ואי אפשר בלעדייה.

עם לימודי התקשורת למדתי שהיא משעמעותית ונחשפתי להרבה מושגים שלא הכרתי קודם שעכשיו תורמים לי כאשר אני רואה חדשות או סתם סרט, אי חושבת שכל בן אדם בעולם צריך ללמוד תקשורת מכיוון שכך כל אחד יוכל להבין את המסרים שעוברים אלינו בכל יום ובכל מקום, כן כן כל מקום בשלטי החוצות, בטלוויזיה, בטלפונים שלנו או סתם שלט עם תוכן פרסומי על אוטובוס או  על בניין.

לתקשורת יש כוח רב ועוצמתי היא יכולה לשנות מחשבה של בן אדם בלי שהוא ישים לב לכך על ידי מסרים גלויים ויותר מכך על ידי מסרים סמויים שמי שלא למד תקשורת לרוב לא ידע להבחין בהם.

למדתי שכל בן אדם ובמיוחד כל מדינה תלויה באמצעי התקשורת שלה ושל מדינות אחרות ובאיך יציגו אותן בעולם ואיך הן יציגו את עצמן כלפי העולם וכל אמצעי תקשורת אחר יכול להבנות את המציאות כפי שירצה על ידי עריכה מגמתית וטקסט שונה

לדעתי השיטה שאנו לומדים  בה היא שיטה טובה מאוד כי על ידי כל שאנו לומדים במחשב ולא במחברת זה עוזר משום שככה אנחנו יכולים יותר להביע את עצמנו גם בטקסט כתוב וגם על ידי הוספת תמונות וסרטונים לפי רצוננו וכן אנו יכולים לפתוח את המושגים שכתבנו אם נרצה לקרוא אותם שוב או ניתקל במקרה שקרה שבדיוק מדבר על מושג כזה או אחר נוכל לפתוח אותו ישר ובכל מקום בטלפון לא כמו במקצועות אחרים שצריכים ספר ומחברת לימוד שהם לא יכולים ללכת איתם בכל מקום ואצלנו זה נגיש כי לכולם יש טלפון נייד.

זירת הטד:

האם עצרתם רגע לחשוב על הלבוש שלי מנחים ומנחות בטלוויזיה? האם תהיתם לגבי בחירת

הבגדים? לגבי המסר שהם משדרים?

כיום אנו מוקפים בחברה שצורכת טלוויזיה ברוב שעות הפנאי שלה וכאשר אנו רואים טלוויזיה, אנו נחשפים להבדלי ייצוגי בין הגברים לבין הנשים, במודע אך לרוב בתת-מודע, במסרים העוברים לנו מול העיניים בייצוגים ויזואליים שונים.

אחת השאלות שעמדה בבסיס חקר זה היא הדילמה שחזרה לי בראש בכל מהלך עבודתי: האם לבוש מיני הוא מקום של כוח לנשים להעביר מסר ללא מקום לשיפוטיות או שמא זהו שכנוע עצמי ולמעשה כניעה לתכתיבים גבריים עבור ייצוגי נשים בחברה בכלל ובתקשורת בפרט.

אני יסביר, בעולם מתוקן נשים וגברים שווים בייצוגיהם והם יכולים ללבוש מה שירצו בלי שהחברה תתייחס ותשפוט נשים כ"מיניות" וכי הן מחפצנות את עצמן וכי הלבוש החשוף יהיה מקום של חוזק ועוצמה שנותן אמירה של נשים יכולות לעשות מה שירצו, ולא להיכנע לתכתיבים של עולם התקשורת ובלי לחשוב על מה תגיד החברה.

העבודה שלי בוחנת את ייצוגי הנשים והגברים כמנחי ומנחות טלוויזיה וכיצד קהל הצופים בבית מושפע מנראות הנשים המגישות לעומת לבוש הגברים.

שאלת המחקר שלי היא : מהו ייצוג הנשים בטלוויזיה בישראל העולה מאופן הלבוש של נשים

מנחות בתכניות שונות לעומת גברים?

בנוסף, בדקתי את המיתוס על נשים המופיעות בטלוויזיה, האם הגשת נשים בטלוויזיה תורמת להעצמה נשית או דווקא מחפצנת נשים?

העבודה חשובה בעיניי כי כל בן אדם בעולם שרואה טלוויזיה חווה את נושא הדילמה שלי בחיי היום יום שלו ונחשף אליה בכל רגע בחייו, כלומר, כל בן אדם רואה לפחות תכנית אחת בטלוויזיה ונחשף להבדל בייצוגי הנשים והגברים כאשר הם מנחים תכניות טלוויזיה. לראות את התכנית לא נגמר רק בזה אלא יש המשך ישיר של השפעה רבה, כי זה משפיע גם על היחס של החברה כלפי נשים וכלפי גברים בחיי היום יום. יש השפעה על חינוך מגדרי על נשים, נשים נחשבות לחלשות בחברה וכי הן צריכות גבר שיתמוך בהן, על יחס מגברים כלפי נשים, הגבר הוא ה"אליטה" והאישה היא ה"תלויה" בו, על תפקידי נשים בחברה שמקבלות תפקיד נמוך וכן גם שכר נמוך בהשוואה לגברים שיעבדו באותה עבודה בדיוק.

כשהתחלתי לעשות את העבודה חשבתי שיהיה הבדל רב בין ייצוגי גברים ונשים והם מוצגים

דיי שווים, זאת אומרת שתפקידם בהנחיה יהיה שווה ובסיום העבודה המסקנה שלי היא שיש

הבדל רב בייצוג, בלבוש, באיפור ובנראות של המנחים והמנחות.

המנחים יהיו המובילים של התכנית והמנחות יהיו קישוט וככה הן גם לבושות כאילו הן באירוע

ותפקידן לייחצן אותו.

לו הייתי בעלת תפקיד האוחזת בסמכות ביצועית הייתי בתור אישה ובתור צופה בתכניות בטלוויזיה,
הייתי מכניסה נשים כמנחות ומנחות יחידניות המובילות את התכניות. בכלל הייתי מעלה לתודעה את
הכוח הנשי, הכוח שלא נכנע לתכתיבים גבריים ורצונות של בעלי המניות ובעלי הכוח לייצג את
הנשים כחפץ, וכקישוט לצד הגבר.

מבחינת לבוש אני מציעה לשמר את הקיים להמשיך להלביש נשים לפי רצונן ואיך שהן מרגישות נוח
לעלות איתו לבמה ולשדר ביטחון וכוח לשם העצמה נשית.